<h1>שבלי הלקט הקצר דין בכור בזה"ז שאסור בשחיטה סימן כ"ה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
הורה ר', בכור תם בזמן הזה אין לו תקנה עד שיפול בו מום, וישראל וכהן אסורין בו, ומי ששוחט אותו חייב כרת גמור משום שוחט קדשים בחוץ, דבכור קדוש מאליו ברחם. אלא כך הוא עושה, כשרואה אדם שפרתו נתעברה, ילך אצל גוי, ונוטל ממנו פשוט ומשתפו עמו, דנכר שיש בו יד גוי באמצע, ופטורה מן הבכורה, ואחר שיצא העובר, חוזר ולוקח אותו מן הגוי ומותר, או כשהעובר יוצא אומר לגוי להטיל בו מום, לסרס את אזנו או לעוור את עינו, כדאמר', [גדיא] באודניה אימרא בשפוותיה, ומטפל בה ישראל בדקה ל' יום ובגסה נ' יום ונותנו לכהן, ואם אינו נותנו לכהן הרי הוא נקרא גזלן, וכהן שוחטו ואוכלו, ומאכיל ממנו אף לישראל. ואחר שנולד אי אפשר להטיל בו מום דכתיב כל מום לא יהיה בו, קרי ביה לא יהיה בו.
